ארץ ישראל הייתה מולדתו של העם היהודי. כאן עוצבה זהותם הרוחנית, הדתית והפוליטית. כאן הם השיגו לראשונה ריבונות, יצרו ערכים תרבותיים בעלי משמעות לאומית ואוניברסלית ונתנו לעולם את ספר הספרים הנצחי.

לאחר שהוגלו בכוח מארצם, נשאר העם נאמן לה לאורך כל הפיזור שלהם ולא הפסיק להתפלל ולקוות לשוב אליה ולשוב בה חירותם הפוליטית.

מונעים על ידי קשרם ההיסטורי והמסורתי, יהודים ניסו בכל דור ודור לשוב ולהתיישב במולדתם העתיקה. בשנים האחרונות הם שבו בהמוניהם. חלוצים, מעפילים ומגינים, הם הפכו את המדבר לפרח, החיו את השפה העברית, בנו כפרים ועיירות, ויצרו קהילה משגשגת השולטת בכלכלתה ותרבותה, אוהבת שלום אך יודעת להגן על עצמה, מביאים את ברכות ההתקדמות לכל תושבי הארץ, ושואפים לריבונות לאומית עצמאית.

בשנת תרנ"ז (1897), לפי קריאתו של האבא הרוחני של מדינת היהודים, תאודור הרצל, התכנס הקונגרס הציוני הראשון והכריז על זכותו של העם היהודי להתחדשות לאומית בארץ מולדתו.

זכות זו הוכרה במגילת בלפור מ-2 בנובמבר 1917, ואושרה מחדש במנדט של חבר הלאומים אשר, במיוחד, העניק אישור בינלאומי לקשר ההיסטורי בין העם היהודי לארץ ישראל ולזכותו של העם היהודי לבנות מחדש את ביתו הלאומי.

האסון שפקד לאחרונה את העם היהודי - הטבח של מיליוני יהודים באירופה - היה הוכחה נוספת לדחיפות של פתרון בעיית חסר הבית שלו על ידי הקמת מדינת ישראל מחדש בארץ ישראל, שתפתח את שערי המולדת לרווחה לכל יהודי ותעניק לעם היהודי את מעמדו כחבר מועדף במלוא מובן המילה בקהילת העמים.

ניצולי השואה הנאצית באירופה, כמו גם יהודים מחלקים אחרים של העולם, המשיכו לעלות לארץ ישראל, ללא פחד מקשיים, מגבלות וסכנות, ולא הפסיקו לדרוש את זכותם לחיים בכבוד, חירות ועבודה כנה במולדתם הלאומית.

במלחמת העולם השנייה, הקהילה היהודית במדינה זו תרמה את חלקה המלא למאבק של העמים האוהבי החירות והשלום נגד כוחות הרשע הנאצי, ובדם חייליה ומאמצי המלחמה שלה, זכתה בזכות להיחשב בין העמים שהקימו את האומות המאוחדות.

ב-29 בנובמבר 1947, האספה הכללית של האומות המאוחדות העבירה החלטה הקוראת להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל; האספה הכללית דרשה מתושבי ארץ ישראל לנקוט בצעדים הנדרשים מצידם ליישום ההחלטה. ההכרה של האומות המאוחדות בזכותו של העם היהודי להקים את מדינתו היא בלתי הפיכה.

זכות זו היא הזכות הטבעית של העם היהודי להיות אדונים לגורלו, כמו כל העמים האחרים, במדינה הריבונית שלו.

לפיכך אנו, חברי מועצת העם, נציגי הקהילה היהודית בארץ ישראל והתנועה הציונית, מתכנסים כאן ביום סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל ובזכות זכותנו הטבעית וההיסטורית ובכוח החלטת העצרת הכללית של האומות המאוחדות, מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, שתיקרא מדינת ישראל.

אנו מכריזים כי, החל מרגע סיום המנדט הערב, ערב שבת, ה-6 באייר תש"ח (15 במאי 1948), ועד להקמת הרשויות הנבחרות והסדירות של המדינה בהתאם לחוקה שתאומץ על ידי האספה המכוננת הנבחרת לא יאוחר מה-1 באוקטובר 1948, מועצת העם תפעל כמועצה זמנית של המדינה, והגוף המבצע שלה, המנהל העממי, יהיה ממשלת ישראל הזמנית.

מדינת ישראל תהיה פתוחה לעלייה יהודית ולגאולת הנידחים; היא תעודד את פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; היא תתבסס על חירות, צדק ושלום כפי שניבאו נביאי ישראל; היא תבטיח שוויון מלא בזכויות חברתיות ופוליטיות לכל תושביה ללא הבדל דת, גזע או מין; היא תערוב לחופש דת, מצפון, שפה, חינוך ותרבות; היא תשמור על המקומות הקדושים לכל הדתות; והיא תהיה נאמנה לעקרונות מגילת האומות המאוחדות. מדינת ישראל מוכנה לשתף פעולה עם הסוכנויות והנציגים של האומות המאוחדות